יום ראשון, 23 ביולי 2017

גלגלים קצת אחרים
















אחד מהדברים שהכי מציקים לי אישית במגורים בעיר, הוא עניין השכנים. הם רועשים, לא משלמים חשבונות בזמן, טורקים את הדלתות ובעיקר מציקים. ומצד שני, הם מחייכים אליך בבוקר, יוצאים איתך לחדר המדרגות בזמן אזעקה ובעיקר נותנים לך תחושה שאתה לא לבד. עכשיו עולה לי השאלה, איך זה לגור על גלגלים. אתה ללא שכנים, ומצד שני, אין ממי לבקש סוכר, או עזרה עם הגלגל שנקרע. לפני כשבועיים התקיימה פגישה של נשים שגרות על גלגלים בפארק בתל אביב. הפגישה נערכה במהלך סוף שבוע ארוך, במסגרתו שתיים מהמתגוררות על גלגלים חנו את הבתים שלהן, וקיימו אירוע של "בתים מבפנים", בו הם הציגו את בתיהן, הסבירו את הקשיים, ובעיקר סיפרו על הגשמת החלום.

הבית של קרן עמד לו בנחת בחנייה של הפארק. כשביקרתי אותה היא הייתה עסוקה בבישולים אחרונים לשבת, כשברקע מחלון הוואן השקיף לו נופו של הפארק. למרות החום הרב ששרר בחוץ, היה נראה שמשהו פה מתנהל אחרת, בנחת ובנועם. ביתה של קרן עומד לו נקי ומסודר. בבית נמצא מטבח עם כיריים, מקרר ושיש. מתחתיו ארון בו כלי מטבח, ולצידו ארון בגדים ומזווה. שטח הוואן כולל ספה הנפתחת למיטה ושולחן, וכדי להשלים את האווירה בחלונות וילונות אביביים הנותנים תחושה של שמחה באוויר.

מי אני: קרן
איפה: הפעם בתל אביב

יום ראשון, 2 ביולי 2017

כל בית צריך מרפסת





















כל מי שמחפש דירה, יודע להגיד שברגע שיש מרפסת, ערך הבית עולה - אם לא במובן המספרי, אז במובן הרוחני. כי אין כמו לשבת תחת כיפת השמיים ולבהות בכוכבים/ בדירה של השכנים ממול. בבית המקסים של אלישר ועדי העסק נהיה עוד יותר שווה, כי יש להם לא פחות מארבעה מרפסות!! אחת לסלון, אחת למטבח, אחת לאמבטיה ואחת לחדר העבודה. נראה שכל הבית קיים אך ורק בשביל הדבר המופלא, והוא המרפסת. בעלי הבית עברו לעיר אחרי שנים של מגורים במושב, וניסו להכניס את הטבע אל העיר. בבית הנעים שהם יצרו, יש צמחים רבים, רהיטי עץ וחפצים רבים שנאספו מהרחוב ומאתרי יד 2 הנותנים תחושה של ביתיות נוסטלגית.

איפה: הרצליה