מזרח יפו

על רחוב יפת הסואן, מעל למכולת השכונתית חזרתי לכמה שעות לחצי-האי המקסים והענק- הודו.
בבניין ערבי וישן שוכן לו "הבית הפתוח לתרבות הודו" אותו מפעילים (ובו גם גרים) סיגל, צ'נצ'ל ושתי בנותיהן. במקום מתקיימים במהלך השבוע אירועי תרבות שונים הקשורים להודו: ערבי אוכל, הרצאות ומופעי ריקוד. כבר בכניסה תוכלו להיכנס בקלות לאווירה. יקבל אתכם דגל הלאום שמתנוסס לו על הדלת. במטבח תפגשו את כלי הנירוסטה המוכרים מהודו לצד תבליני המאסאלה והכורכום. ובסלון תוכלו לשבת בנחת על ספות נמוכות כיאה לבית הודי, ולהתבונן בנחת בעשרות חפצי נוי של האלים שיכניסו אתכם עד הסוף לחוויה.

לפרטים נוספים אודות הבית לחצו כאן

מי אנחנו: סיגל וצ'נצ'ל.
היכן: רחוב יפת, יפו.

כפר עירוני

בבניין באוהאוס הקיים משנת 1936, וממוקם ברחוב צייטלין התל-אביבי, ישנה דירת אחת מיוחדת במינה. שם מצאתי את התשובה כיצד אפשר לאזן בין החיים בעיר לרצון לחיות בכפר. דירתה של סימה, מורה ליוגה, הולכת על קו המעגליות - מרכז ופריפריה. הרעיון שעומד מאחורי העיצוב של הבית, הוא שהקו הישר הוא מעשה ידי אדם וצריך להתחבר לקו הטבעי המעגלי.

אפשר לראות איך הרעיון בא לידי ביטוי בדרכים שונות בבית; כוננית ספרים אותה "שברו" בכוונה על מנת שלא תהיה בקו ישר, חדר הילדים בו מצאו פתרון מעגלי ומעניין למיטה, השירותים והאמבטיה- הממוקמים בחדרים שצורתם מחומש וכמובן החפצים העגולים הרבים המפוזרים בדירה.

מי אני: סימה
היכן: רחוב צייטלין, תל אביב.

השען מהדר יוסף

אוספים הם דבר שהעסיק אותי תמיד: מאיפה זה מגיע, למה אנשים אוספים דברים, מה יוצא להם מהאוסף ומתי מגיע הרגע בו הם עוברים לאוסף הבא. כשמגיעים אל הבית של יענקלה ודורית קשה שלא להבחין באוסף ששולט במקום - השעונים. בכל פינה בבית אפשר למצוא שעונים: בסלון, במטבח, בחדר עבודה, בחדר המשחקים, המזל הוא שהשעונים לא משמיעים קול, כך המקום שומר על צורת בית ולא הופך להיות קן הקוקיה.

מי אנחנו: יעקב מנדל ודורית ראובני.
היכן: הדר יוסף, תל אביב.