שבוע לפני הפינוי המדובר, קפצתי לראות ולנסות ולהבין על מה המהומה. בדרך מרשימה ביופייה, עם נוף פראי, וסוסים הדוהרים בצדי הדרך, הגעתי לעמונה, עם אפס ידע, אבל הרבה רצון להכיר ולראות. הדרך לעמונה די פשוטה, מגיעים לעפרה, ומשם השלטים כבר מאירי עיניים, ומצביעים לכיוון הגבעה הגבוהה. ביום שישי שבו הגעתי, התכונה הייתה רבה; הרבה בני נוער, הרבה מתנדבים, ובעיקר הרבה תומכים, שבאו לתרום חיוך או עוגה, באו לעזור לתושבי המקום במאבקם על ביתם. הבית בו ביקרתי היה אחד מהם. דיירי הבית התכוננו לשבת: במטבח רתחו הסירים, על השולחן כבר עמדו החלות, בסלון שיחקו הילדים, ובעלי הבית היו עסוקים כל הזמן בהתרחשות בפנים ובחוץ, כאשר הטלפונים לא הפסיקו לצלצל, ועוד דיונים על בג"צים חדשים דוברו באוויר.
איפה: עמונה
